<h1>סמ"ק מצוריך סימן קס"ד</h1>
<h2>דף עח.</h2>
שלא לשחוט אותו ואת בנו כדכתיב (ויקרא כ"ב) ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואמרו רבותינו (חולין דף ע"ח) שנהג בבהמה ולא בחיה, והשוחט השני חייבא), ואין קפידא אם האם תחילה או הבת תחילה, והשוחט הראשון ונתנבלה בידו מותר לשחוט השניה אחריה וכן הנוחר והמעקר, אבל השוחט לגוים ולכלבים ולרפואה חייב, ומספקא לן אי חוששין לזרע האב ואם מכירין זרע האב אסור לשוחטו אחר הבן ולא הבן אחריוב) אבל אינו לוקה, ובכוי נוהג מדרבנן. בארבע פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו ולומר לו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוטג), ואילו הן ערב יום טוב הראשון של פסח וערב יום טוב האחרון של חג וערב עצרת וערב ראש השנה, ואמר רבי יהודה אימתי צריך להודיעו בזמן שאין לו ריוח, צ"ע בעניין ריוח במסכת חולין (דף פ"ג) ובס"גד), אבל בזמן שיש לו ריוח אינו צריךה), אבל המוכר האם לחתן והבת לכלה אף על פי שיש ריוח צריך להודיעו כי בידוע ששניהן שוחטין ביום אחד. א) לפיכך אם שחט אחד משניהם ובא חבירו ושחט השיני חבירו לוקה, עכ"ל ס"ג. ב) והוא הדין בתה עכ"ל ס"ג. ומפרש רב חסדא (חולין דף ע"ט) איזהו כוי שנחלקו בו חכמים ורבי אליעזר שחכמים אומרים נוהג בין בולד תייש הבא על הצבייה בין בולד צבי הבא על העז דחוששין לזרע האב לשון ס"ג. ג) ואם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע, שנינו (תורת כוהנים פרשה ח') יום אחד האמור מאותו ואת בנו ביום אחד הבשר מותר באכילה ושוחט לוקה. תנו רבנן (חולין דף ע"ט) אותו ואת בנו נוהג בכלאים כגון כבש שבא על העז ושחט העז ובנה לוקה, עכ"ל ס"ג (סי' קמ"ט). ד) שראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא [שוחט עתה], עכ"ל ס"ג (שם). ה) שמכר כל כך קודם שיש לו ריוח לשיני לשוחטו ביום אחד, צ"ע בס"ג לס"ק. אבל אם היה ריוח ביום אין צריך להודיעו שמא לא ישחוט עד למחר לשון ס"ג (שם).
